|
"בסטודיו פרישמן, שני המורים שהרשימו אותי היו יצחק דנציגר, המורה לפיסול, ואביגדור לואיזאדא, המורה לרישום. אביגדור לימד גם פרקים בתולדות האמנות והארכיטקטורה. לימים הפכו פרקי תולדות האמנות שלימד לאבן דרך חשובה בהשכלתי. הוא היה מביא לשיעור ספרי אמנות ושרטוטי ארכיטקטורה עתיקה, ובעזרת "פנס קסם" מספר על מקומות שהיה בהם ועל ציורים שראה. באותם ימים, רק מעטים נסעו לחו"ל ושיחתו השקטה על ה"ותיקן", ה"לובר", אמסטרדם, קתדראלות, תערוכת גוגן, כולם מלווים בתמונות, הייתה לי כחלון לעולם אחר.
שנים רבות אחר כך, שעה שעמדתי כמדריך לפני קבוצה, בבית כנסת עתיק, להסביר את תולדות הבזיליקה, מצאתי את עצמי משתמש לא רק בידע, אלא ממש באותם משפטים ששמעתי מפיו.
אמירה חשובה אחרת הזכורה לי היטב נוגעת לחיפוש ובחירת הצבע הנכון בתמונה. דומני שהזכיר זאת בהקשר לציירי האימפרסיוניזם.
בשנת 1969 הייתי אחד משלושה אנשים ראשונים בעריכת סקר באתר של גמלא העתיקה. בצילומים שצילמנו את האתר קשה היה להבחין בפרטים שרואה העין. הצעתי שאכין רישום טוש מדויק וטוב של האתר. רשמתי בשדה, על נייר מילימטרי, בעיפרון שרטוט, תוך שאני "לוקח מידות" על פי עובי העיפרון כשהיד מתוחה קדימה. אחר כך, בבית הגדלתי את הרישום על פי המשבצות המילימטריות, בעזרת טוש דק. את הטכניקה למדתי מאביגדור לואיזאדא שהכיר את כל שיטות הרישום ואייר ספרים רבים.
בסיפור שכתבתי לפני כמה שנים הזכרתי אותו ואת דבריו:
[קטע מהסיפור "עוגן חתול"]
המדורה כבר דלקה כשעלה הירח. בעצם שלוש מדורות בהן בוערים גזרי עץ מסחופת הים. הסתכלתי באור המיוחד, בגבול הדק שבין אור מדורה לאור ירח, חיפשתי את הצבע שבתוך הצל.
"על מה אתה חושב כל כך חזק." שאלה אותי ריבה מאחורי.
"הה? טוב... האמת שאני נזכר באביגדור, ממנו למדתי ציור בסטודיו ערב, הוא לימד אותנו לחפש את צבעי הצללים, צבעי האור ובמיוחד את הצבעים שביניהם."
לעתים מורה אומר משפט בעל ערך ותלמידו יניח אותו בפני אנשים אחרים כעבור יותר מחמישים שנה. לא הכל כתוב בספרים, ישנה גם חכמה שבעל פה והיא עוברת בין אנשים."
דודי בן עמי, 12 בינואר 2012
|
