רוב המורים האחרים היו יוצאי מזרח אירופה, גם הם היו ידועי שם ואמנים בעלי שיעור קומה, אך הם היו צעירים יותר והיה להם צורך עז להתקרב ולהיות "צברים". להם קראנו "אסכולת רומניה" (אדוין סלומון, סוניה נטרה...)

לימים, למדנו להעריך ולכבד מאד את המורה החדש, הוא היה הגון מאד והוגן !

כשנגמרה התקופה, שהרי מורה מחליף היה, וכבר היינו כרוכים אחריו, שלחנו משלחות להנהלה, שיסיים איתנו את השנה, שילווה אותנו לגמר. כך היה ונישכרנו.

בסוף שנות השבעים למדתי במדרשה לאמנות. בסיום הלימודים בחרתי לעשות את העבודה הסימינריונית שלי על אביגדור רנצו לואיזדה.

הזוג לואיזדה סייעו לי ונסחפו איתי ואני איתם למסע מרתק לימים רחוקים של תחילת המופשט הישראלי והתגבשות קבוצת "אופקים חדשים". נפגשתי עם חבריו, ריאיינתי ציירים בסטודיוס שלהם, זכיתי להכיר את יחזקאל שטרייכמן, אריאלי ומאירוביץ וכולם כולם דיברו על ציוריו המשובחים, ידו הקלה ובמיוחד על צניעותו שהלכה לפניו.

איש מוערך.

זכרו שמור בליבי לטוב."