"דפנה יקרה,
אני מצטער מאד שאת לא יכולה להסתובב יחד איתי ברחובות של רומא, המלאים כל כך הוד קדומים. היית מרגישה איך זרם התרבות עבר ועמד במקומות אלה וכל דור ינק ממנו והוסיף את תרומתו. אין יסוד של עמוד או כותרת של בנין אשר אינו מבוסס על חוקים נצחיים של פרופורציה או של יופי, אשר הם כאילו מהווים שפה אצילה ומיוחדת.
אפשר להבין גם איך הסגנון הזה משפיע על סגנון החיים והאנשים עצמם, המרגישים צורך לנימוסיות ואדיבות. יש ללמוד מהעם הפשוט את דרך החיים הלבבית המאפיינת אותם...
שפע העוגות והממתקים מסנוורים את העיניים מכל חלונות הראווה בימי הפסח האלה. אני לא אוכל הרבה מזה, אבל לפחות פעם ביום אוכל בשר...
נאמתי במילאנו לפני 800 איש. אני חושב שלא כל כך רע. אבל רגל אחת רעדה לי כל הזמן ולא יכולתי להשקיט אותה.
אני שולח לכן נשיקות רבות וחמות. שלום רב לכן. אבא"