"גוון עליז וצליל עצוב", ד"ר ליזטה לוי על התערוכה במוזיאון ת"א, 1954
"...תמונות אלו נוצרו כולן מתוך אותו מצב-רוח. לואיזדה הוא פלורטיני, ואף כי הוא נמצא שנים רבות בארץ, מורגשת המסורת האיטלקית במבנה הקומפוזיציה שלו.
אימפרסיוניסט בשנים הקודמות, הוא כיום חבר קבוצת "אופקים חדשים" ועוסק בעיקר בבעיות פלאסטיות, ותפיסה פלאסטית זו של הדמויות מקבלת אצלו צביון רומנטי-קליל ע"י הצבע הורוד החביב עליו. גוון ורוד זה, שעפ"י רוב הוא מתבלט מתוך רקע שחור, הנו כצליל עצוב החוזר ונשנה תמיד.
ביחוד נראים לי ציורי "הדומם" של לואיזדה. הוא מוצא כל-כך הרבה ואריאנטים לאותם העצמים ומעבד אותם באלגנטיות, המזכירה את אמן "הדומם" האיטלקי מוראנדי. הדמויות של לואיזדה, כמו, למשל, "האשה המנגנת על קתרוס", בדומה לציורי מודיליאני מבטאות עצבות חולמנית. פחות מוצלחים נסיונותיו לתאר רגשות דיסהארמוניים.
"האשה הצועקת" הוא רק נסיון מעניין. כאילו רצה לואיזדה לצאת מהמלנכוליה החולמנית שלו, וזוהי צעקתו שלו - מתוך רצון למצוא את הדרך אל המציאות. תערוכה זו, שהיא ראשונה ללואיזדה במוזיאון, היא באמת פגישה מעניינת עם האמן, שאין לפסוח עליה.
